רס"ן מרדכי (מוטי) שמיר ז"ל

קורות חיים

בנם של אסתר ובן ציון. נולד ביום ט' במרחשוון תשנ"ד (24.10.1993) באלקנה. אח לזהבית ונועה.

מוטי היה אדם פשוט, עדין נפש, עניו, צנוע ואבא ובעל מדהים. כשפיקד היה נחוש, לוחם, אריה של ממש. שחשב רק על הדבר הנכון לעם ישראל. מוטי עשה הכל בצורה מחושבת ושקולה. מוטי היה- אדם שפשוט עשה איפה שצריך, שם היה!

עדינותו התבטאה במסירות שלו למשפחה, בשקט שלו, עם הבייבי פייס שלו, מילים אצלו היו מדויקות ומדודות, היה תמיד מוכן ונכון להיות לצד משפחתו, גם בשבתות בהם היה בצבא הקפיד שיהיו יחד.

כתב על עצמו: ״אני זה משפחה וחברה. אני חי חיים משמעותיים וזה מייצג אותי״

חבריו וחייליו בצבא מספרים- כשהיה בתפקיד היה ממוקד, איתן, ברור ופיקד עליהם בביטחון. מוטי ראה עצמו כמפקד שמשמש גם כהורה לכל חייליו ואף הנחיל זאת לחייליו הוא דגל בכך שמפקד הוא אבא ואמא לכל חייל שלו. שאף להישגיות ונהג לומר כי על כל אחד ״לנפץ את תקרת הזכוכית שלו״ ולשאוף גבוה.

מוטי נישא לרויטל ולזוג נולד ילד: לביא.

ביום 21.7.2013 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת גולני.

בבוקר שבת שמחת תורה 7/10, בעת שהיה בתקופת לימודים מטעם הצבא, כשהבין מה גודל המלחמה לא חשב לרגע, לקח את רכבו ויצא עם אקדחו האישי לדרום, הוא נפרד מרויטל ולביא, לקח את הציוד שלו שהיה בבית הוריו וכך זכתה גם אימו שייפרד ממנה לפני שיצא לקרב.

הוא חבר לעוד חברים מהלימודים, הם אספו נשק מפצועים והרוגים שהיו בשטח, והם נלחמו שעות מול המחבלים הארורים. מוטי פיקד על הקרב ויחד עם עוד שישה לוחמים הם הצליחו לפגוע בעשרות מחבלים ולהציל נפשות רבות בקיבוץ רעים, עד שנפל בקרב. בן עשרים ותשע בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באלקנה.

הותיר אחריו אשה- רויטל, בחודש השישי להריונה ואת בנו- לביא, בן 4.5, הורים ושתי אחיות.

ארבעה חודשים אחרי שנפל נולדה בתו אוֹרי.

לאחר נפילתו הוטמע המושג: "תהיו מוטי - פשוט. תעשו"