רס"ר גיא אברג'ל ז"ל

קורות חיים

בן דליה ודוד. נולד ביום כ"ח בניסן תשל"ו (28.4.1976) בבית החולים "קפלן" שברחובות. אח לערן, שמרית ומרדכי. בהיותו הבן הבכור והנכד הראשון במשפחה זכה ליחס מיוחד, ואת האהבה הרבה שהורעפה עליו המטיר גם הוא על כל סובביו.

גיא גדל בקריית מלאכי. עד גיל שלוש נהנה מטיפולה המסור של סבתא דינה; לאחר מכן ביקר בגן של חנה, ובשעות הצהריים, כשהסתיימה הפעילות בגן, היה מבלה עוד כמה שעות עם סבתא, עד שהוריו היו חוזרים מהעבודה.

את ראשית לימודיו עשה גיא בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "הראל" שבקריית מלאכי, וכבר אז ניכר באהבת התורה ובאהבת האדם שבו. בסיום כיתה ח' עבר לירושלים, לישיבה התיכונית הטכנולוגית "קריית נוער", שם התגורר בפנימייה ולמד במגמת האלקטרוניקה. הוא היה תלמיד מצטיין, וכשהיו הוריו מגיעים לאספות ההורים רוו נחת מדברי המורים והמחנך: "גיא מבריק בלימודים," נאמר להם, "הוא מתייחס למורים בכבוד ואהוב על כל חבריו." חבריו של גיא תיארו אותו כאישיות מיוחדת במינה: "הביטוי 'מלח הארץ' הומצא במיוחד בשבילו," אמרו, והדגיש חברו מאיר חדד: "איש מדהים, משכמו ומעלה. אישיות יוצאת דופן בנדיבותה ובחוכמתה בתורה."

בתום כיתה י"ב, בזכות ציוניו הגבוהים, המשיך גיא את לימודיו ב"קריית נוער" במסגרת העתודה הצבאית, והוסמך כהנדסאי אלקטרוניקה.

ב-11.7.1994 התגייס גיא לחיל האוויר. לאחר הטירונות נשלח לבית הספר "הטכני" - המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בחיפה (בית הספר להנדסאי תעופה), שם הוכשר כטכנאי מערכות בקרת קרקע. בסיום הלימודים הוצב באחד מבסיסי חיל האוויר שבמרכז הארץ, ושירת כטכנאי בגף תקשוב. באוגוסט 1999 חתם קבע.

במהלך שירותו נישא גיא לאודיה והקים בית בישראל. בני הזוג קבעו את מקום מגוריהם ביישוב רבבה שבשומרון, וגידלו באהבה את שני ילדיהם, מיכל ונהוראי. בעל מסור ואוהב היה גיא ואבא מושלם. "הילדים ואני היינו בראש מעייניו," מספרת אודיה. "הוא השקיע במשפחה מעל ומעבר. היה חוזר מהבסיס עייף, ולמרות זאת שיחק עם הילדים והכין להם ארוחת ערב." גם בחיק משפחתו הגרעינית בלט גיא במסירותו. הוא התעניין תדיר בשלומם של הוריו ואחיו, דאג להם, ואף סייע כספית לאחותו, אך בצניעותו כי רבה, ביקש ממנה כי לא תגלה זאת להוריו.

בעקבות העתקת מגוריו לשומרון, עבר גיא לשרת ביב"א (יחידת בקרה אווירית) בעל חצור, שם שימש אחראי על מערכות תקשורת ומידע. חבריו ומפקדיו מספרים על מקצוענותו, על היותו בעל מוסר עבודה גבוה, ועל הסדר והפדנטיות שאפיינו אותו בעבודתו שהיו לשם דבר. תכונות אלה השתלבו בנעימות וברוגע שבהם התנהל; החיוך הקורן לא מש משפתיו, הוא התחבר עם כולם, שימש לרבים אוזן קשבת ובשקט הפנימי שהיה לו סחף אחרים אחריו: "אין הרבה אנשים שללא מאמץ מיוחד מצדם מצליחים לשנות בן אדם ונותנים לו את האפשרות להיות אדם טוב יותר... גיא היה אחד מהם," כך מרק אלמן, אחד מחבריו ליחידה.

איש צנוע ועניו היה גיא, ודבריו והתנהגותו היו תמיד ללא צביעות וללא העמדות פנים. איש אמת ש"תוכו כברו", ותמיד מלמד זכות על אחרים. עז היה רצונו לתת ולהעניק, ורבים החיילים שנעזרו בו ונתמכו על ידו. "גיא תמיד שאף שלכולם יהיה טוב ואף פעם לא ניסה להרוויח משהו על חשבון אנשים אחרים, אלא ניסה להשיג את מטרותיו בדרך הישר, עם חיוך על פניו ובתמימות. זכיתי להבין את המושגים תום לב ואהבת הזולת דרך ערכיו ונועם הליכותיו," ממשיך מרק לספר, ומוסיף ישראל זלקה: "גיא היה בן אדם ישר, עניו וצדיק, אחד שמשקיע ועוזר לכל אחד שביקש את עזרתו. הייתה לו נוכחות כזו שלא ניתן לתאר במילים... בעל חיוך של מלאך, לא היה מרים את קולו, ותמיד דיבר עם כל אחד 'בגובה העיניים'. עשה את עבודתו מעל ומעבר."

כיהודי ירא שמים, הקפיד גיא על קיום מצוות קלה כבחמורה. האמונה והביטחון היוו את התשתית לכל חייו; במקרים שונים, מספרים החברים, היה מבחין ביד ההשגחה ומודה עליה... גיא הקפיד לקבוע עתים לתורה, סייע בהקמתו של כולל ביישובו רבבה, ועל אף השעות המאוחרות שבהן שב לביתו דבק בלימוד משנה יומית. "צדיק אמיתי, מורה ומחנך, נשמה טהורה וטובה," הגדירו חברו משה גוזלן, שלמד אתו.

בשבתות התפלל גיא בבית הכנסת הספרדי שברבבה, שבו שימש כבעל קורא וכשליח ציבור. מדי שבת הסדיר את התורנות שבין הקוראים בתורה, ועודד את הנוער להשתתף בקריאה. נעימת תפילתו, דבקותו וכוונתו היו מעוררים את הלב ובוקעים רקיעים... בשמחת מצווה, היה מגייס את רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו ורוקד מכל הלב; היה שולף כיפת "ברסלב" מהכיס, עוצם עיניו, נסחף בהתלהבות, ולעתים דומע מתוך תחושת התרוממות...

בבסיס, ארגן גיא בכל יום מניין לתפילת מנחה, ונהג ללמד הלכות לפני התפילה. בדבריו החמים ובעצם התנהגותו קירב אנשים לתורה ולמצוות. מדי יום חמישי היה גיא שולח דבר תורה לפרשת השבוע ברשת הדואר הממוחשבת של חיל האוויר, ולא בכדי כינו אותו בבסיס "גיא הצדיק".

רבים היו מעשיו הטובים של גיא, ועל מרביתם שמעו הוריו רק לאחר נפילתו. כך נודע להם כי מדי חודש בחודשו היה גיא שולח בעילום שם לרב בהרב בקריית מלאכי המחאה בסך אלף שקלים, שביקש לתרום לנזקקים. את זהות התורם גילה הרב רק לאחר מותו של גיא. רב היישוב רבבה סיפר להורים כי יומיים לפני שנפל, נסע עמו גיא לאריאל, לשם עברו חלק ממפוני גוש קטיף. גיא, הוא מספר, עזר בחלוקת מזון, עודד את המפונים ונשאר איתם כל הלילה עד הבוקר, אף שאיחר בשל כך לבסיס.

חלומו של גיא, מספרת אלמנתו, היה לסיים את שירותו בקבע ולצאת לפנסיה, כדי להקדיש את כל זמנו ללימוד תורה. אך בתום שש שנות שירות בקבע, נגדעו חייו של גיא והותירו את משפחתו המומה, כואבת ומדממת.

גיא נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' באב תשס"ה (25.8.2005), בתאונת דרכים באזור חיזמה, ליד כוכב השחר. באותו יום שימש גיא קצין תורן של הבסיס, ועל פי הנהלים, יצא עם שני מאבטחים בג'יפ ממוגן ללוות את אוטובוס החיילים שסיימו את יום עבודתם ועמדו לצאת לחופשת סוף השבוע. בדרכם חזרה, שני קילומטרים לפני הבסיס, באזור שבו הכביש מתעקל בצורה חדה, הגיחה מול הג'יפ משאית פלסטינית שנהגה נסע במהירות מופרזת. המשאית סטתה מנתיבה והתנגשה בג'יפ בעוצמה רבה. גיא נהרג במקום. שני החיילים שנסעו איתו נפצעו קל עד בינוני.

לעיתונאים הרבים שסיקרו את האסון סיפר מפקדו של גיא, רב-סרן שוקי סומך: "גיא היה אדם ישר וצנוע, הוא מעולם לא עיגל פינות ולא הביט על אף אחד מלמעלה. הדת הייתה ציר מרכזי בחייו, ועם זאת הוא שילב מקצועיות בעבודה. בזכות העוצמה הפנימית שלו, ובדרכו הנעימה, הוא הצליח לקרב הרבה אנשים למסורת. הוא גם היה איש משפחה למופת שתמיד ראה את משפחתו בעדיפות עליונה."

בשבוע שלאחר נפילתו הקדיש מישאל שוקר את ההלכה היומית, בנושא "אבלות", לעילוי נשמתו של גיא.

גיא היה בן עשרים ותשע בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקריית מלאכי, כשאלפים מתושבי העיר מלווים אותו בדרכו האחרונה.

גיא הניח אחריו רעיה, ילדה בת שלוש וחצי ופעוט בן שנה וארבעה חודשים, הורים, שני אחים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון. על מצבתו נחקקו המילים: "ירא ה'. איש משפחה מסור."

יהי זכרו ברוך.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.